בית מאיר על שולחן ערוך אבן העזר נ״ז

1 הואיל ונעשת כו' כ' הב"ש ואין מפיר נדריה כ"כ רש"י ור"ן והאמת שכן מבואר להדי' בהר"ן ובהרא"ש אין הכרע כי העתיק סתם בד"א לירושתה אבל לתרומה אינה אוכלת עד שתכנוס לחופה וברמזי' כ' מסרה כו' א"א בתרומה עד וכו' אבל לכל שאר מילי יצאה מרשות האב ומדלא כ' לשאר מילי היא ברשות הבעל משמע כדפי' הר"ן תנא דר"י דלהפרה יצאה מרשות האב ולרשות הבעל לא באה אך א"כ אין הדינים שוים דהא לירושה נכנס' לרשות הבעל ומכח זה דקדק הט"ז בי"ד סי' רנ"ד דס"ל כתו' ולע"ד אין הכרע די"ל מילתא פסיקא תופס בקיצור דבזה כל שאר מילי שוים דיוצאה מרשות האב ולענין רשות הבעל י"ל דחלוקין וכדכתב הי"ד שם אך הב"י הקשה מהר"ן נדרים דף פ"ט דאיתא זה הכלל לאתוי מסר האב לשלוחי בעל שאין בעל מפר בקודמין דכ' הר"ן דכיון שמסרה להם שוב אין לאביה רשות בה דהוי לה הך מוסירה בנשאין שהבעל מפיר בנדרים שתדיר מנשואין ואילך אבל שנדרה כבר לא שאין הבעל מפר בקודמים ובשותפות דאב נמי לא דבהך מוסירה יצאה מרשות אביה ושוב אין לו זכות בה עכ"ל ודקדק הב"י מדכ' דהוי הך מסירה בנשואין דהיא בנשואה גמורה שהבעל לבד מפיר וא"כ מפרש הר"ן דהכלל אתו לאתוי שאם מסרה שאין הבעל יוכל להפיר מה שנדרה בארוסין קודם המסירה ומטעם שאף שנדריה על עכשיו לבד מפיר מ"מ אינו מפיר בקודמין אף בשותפות האב ואף שכח זה היה לו בשעת נדר מ"מ כבר יצא' מרשות האב לענין כחו ולגבי כח זה הנוסיף להבעל מקרי בקודמין וכן פי' להרמ' וא"כ יהיה הר"ן סתור מדעת עצמו שבפ' נ"ש תו ק' דהא הזה הכלל נאמר בל' זה כל שיוצאה לרשות עצמה שעה אחת אינו יכול להפיר ובאופן הנ"ל איזה שעה יצאה לרשות עצמה קודם המסירה היתה ברשות שניהם ומשם באה לרשות הבעל לגמרי לכן היה נלע"ד לפ"ר לדחוק קצת בפי' הר"ן דמה שכ' דהוי הך מוסירה כנשואין ר"ל לענין זה שיצאה מרשות אביה אבל לגמרי לא אלא ברשו' עצמה ושוב כ' שהבעל מפיר בנדרים מנשואין ואילך היינו מנשואין ממש אבל נדרים שנדרה כבר לא ר"ל אבל מה שנדרה לאחר מסירה ונשאת לא אפי' אחר נשואין גמורים שאין הבעל מפר בקודמין והיינו הדין של הט"ז וזה נמי בקודמין מקרי וכ"ת דליפר עכ"פ בשותפות לזה כתב ובשותפות דאב נמי לא וכו' ולפ"ז שפיר יוצאה שעה אחת לרשות עצמה דהיינו שע' מוסירה ואשמעינן דה"א דשע' מוסירה לא יוחשב רשות עצמה מדהיא ארוסה קמ"ל כיון דלענין נדרים היתה ברשות עצמה בקודמין מקרי אך באמת אף לפירוש זה ק"ק דזה הכלל משמע שנאמר בדמיון דנדרה וגירשה והחזירה דיוצאה לר"ע בין הנדר לנשואין שניים ובהנ"ל היציא לר"ע היא בשעת מוסירה קודם הנדר ולכן פי' הרא"ש לאתוי מסר וכו' כיון דיצאה מר"ה ואם נדרה וגרשה והחזירה אין לה הפרה דמר"ה יוצאה ואין הבעל מפיר בקודמין ומוכרח מפירושו דמשעת מוסירה לולא שגירשה יוכל להפיר אך זו מדיצאה בגט שב אין מפר בקודמין וכשטת התו' בכתו' וצ"ע על הטור י"ד שפו' דלא כאביו ודברי הט"ז אינם מעלים ארוכה ובל"ז הם דחוקים ולפי' זה נמי ק' מה רבותא דזה הכלל וכי ס"ד דגירושין משע' מוסירה יהא עדיף מגירושין מנשואין וע"כ לידחוק דעקר החדוש דהאב אינו מפר לאחר הגרושין ולאפוקי ממה דמספקא לתנא דבי ר"י פ' נ"ש ודע דהרמ' שכ' פי"א מה' נדרים מפיר הבעל משתכנוס לחופה משמע כשטת רש"י מדנקיט ל' אחד עם בה' תרומות ופירושו בהר"ן אפשר נמי להכניס בלשונו דמה שסיים שאין הבעל מפר בקודמין ור"ל דלהכי אין מפיר מה שנדרה משנמסרה אפילו אחר שתכנוס לחופה וכלומר אין לנדר זה הפרה לעולם וצ"ע:

2 הב"ש הכריח דמוסירה קונה מטעם מחילה ומהני אף באלמנה ונדה ונסתייע מרש"י ז"ל שכ' כיון דמסרה אחלי אחיל אב מהשתא מחמת קירב נשואין והפ"י ז"ל תמה דמה מהני הכא ענין מחילה בירושה דאתי ממילא ר"ל בשלמא הבאה ע"י מעשיו כגון נשיאות אשה הוי נחלה הבאה ממקום אחר דאדם מתנה עליה שלא יורישנה ומה שכ' מיהו רש"י נזהר מזה וכ' שאם מתה בדרך הבעל יורש נדוני' משמע לענין נדוני' קאמר דיורש כיון שכבר הגיע ליד בעל וכו' וא"י מה פעל הא מבואר אפי' נדוני' בבית אביה בעלה יורשה ובע"כ לידחוק דירושה זו שני דמשמסרה במסירה זו מקנה להבעל כל זכותו ולישנא דמחילה ל"ד ועכ"ז מבואר ברש"י דזה ל"ש אלא באב המוסר שהוא המוחל או מקנה אבל אלמנה המוסרת עצמה ודאי צ"ע מה יועיל מחילתה נגד זכות האב הא אפי' אומרת קודם מיתה אבי לא ירשני לא מהני כדאי' בח"מ סי' רפ"א ואולם מצינן כיוצא בזה בסי' צ' סעי ג' גבי חרש שנשא פקחת שאף שמד"ת אין לו נשואי' כלל מ"מ פסק הרמ' הואל ומדעתה זכתה לו הוא יורשה וע"כ ל"פ הראב"ד אלא דמה דלאחר מיתה לא זכתה לו וק' נמי כנ"ל ובע"כ במה שהיא מקבלת אותו לבעל נעשה נמי בעלה ליורשה כבעל דאורייתא וא"כ אין מן התימ' דה"ה הכא במה שמסרה עצמה לרשותו זכתה לו את עצמה ומקבלת אותו לבעל משעה זו ואולם רש"י שכ' הטעם משום קירב נשואין לפ"ז אין טעם שיהא עדיף מחופה לענין נדה דמה"ת יהא בזה יותר קירוב מבחופה אבל לע"ד ל' הרמ' וש"ע שכ' הואיל ונעשית ברשותו ר"ל שנמסר שמירתה ברשותו או שלוחיו מזה זוכה בירושתה אפשר י"ל דעדיף מחופה לע"נ וצ"ע: